גמרא
פירוש
הָתָם הָא קָמַשְׁמַע לַן דְּדַרְכֵּיהּ דְּאֶתְרוֹג כְּיָרָק מָה יָרָק דַּרְכּוֹ לִיגְדַּל עַל כׇּל מַיִם וּבִשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ אַף אֶתְרוֹג דַּרְכּוֹ לִיגְדַּל עַל כׇּל מַיִם וּבִשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ.
וְהָא דִּתְנַן אכּוֹי יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה נִיתְנֵי דְּבָרִים וְתוּ הָא דִּתְנַן זוֹ אַחַת מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִּיטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים נִיתְנֵי דְּבָרִים.
אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא פְּלוּגְתָּא תָּנֵי דְּרָכִים וְכֹל הֵיכָא דְּלֵיכָּא פְּלוּגְתָּא תָּנֵי דְּבָרִים דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי סֵיפָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מנינא דרישא למעוטי מאי. אע״ג דבירושלמי מסיק עלה דמתניתין רבי חייא אמר לא סוף דבר שלשתן אלא אפילו אחד מהן אפ״ה סבר תלמודא דידן דלא איצטריך למיתני מנינא משום הכי כדאשכחן נמי בכולהו מתניתין דפירקין דקתני עבד עברי נקנה בכסף ובשטר עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ואע״ג דחדא מינייהו מהני אפ״ה לא נחית למנינא ובירושלמי רבי חייא מימרא דנפשיה קאמר: רש״י בד״ה למעוטי חופה שאם מסרה לו אביה לחופה. נראה דהא דמפרש בכה״ג ולא בגדולה שכנסה הבעל לחופה לשם קידושין היינו משום דקרא דילפינן מיניה חופה כתיב בנערה את בתי נתתי כדאיתא בכתובות מקראי טובא ולקמן בעיקר מימרא דרב הונא אבאר יותר בעז״ה: רש״י בד״ה מה שדה וכו׳ דכתיב וישלוף נעלו והתם שדה הוה עכ״ל. ויש לדקדק א״כ אמאי לא קאמר בשמעתין דסד״א דאשה מקניא בחליפין מדכתיב התם וגם את רות אשת מחלון קניתי לי לאשה ונראה משום דהתם לא היה הקנין בין בועז לרות אלא בין בועז לגואל משא״כ לענין השדה א״ש דאע״ג דמשמע דהשדה היה ג״כ של רות מ״מ כיון דהגואל היה הקרוב וראוי לירש את מחלון היה השדה ברשותו אלא כיון שהיה לרות שיעבוד כתובתה מיקרי נמי שדה שלה כן נ״ל: תוספות בד״ה ואשה בפחות משוה פרוטה כו׳ וקשה לר״ת דא״כ פשטה ידה וקיבלה כו׳. עכ״ל ולולא דבריהם היה נראה לי ליישב שיטת רש״י דמכל מקום כיון דסתם אשה לא מיקדשה בפחות מש״פ ואינה נקנית בחליפין א״כ ע״כ ג״ש דקיחה קיחה לא איירי מחליפין ומה״ט לא מהני אפילו פשטה ידה וקיבלה ובזה נתיישבה ג״כ קושיא השניה ומה שהקשו מחזקה ושטר יש לומר כיון דמסקינן הכא דאשה לא מקנייה בחליפין א״כ ע״כ ג״ש דקיחה קיחה לא איירי כלל דנילף אשה משדה אלא עיקר ג״ש לא נאמרה אלא דלשון קיחה איירי מכסף ואף למאי דס״ד מעיקרא לא בעי למימר למעוטי חזקה דלא נילף מג״ש דאיכא למימר דבלא״ה פשיטא דאינה נקנית בחזקה כדילפינן בירושלמי ובעלה בביאה נקנית ואינה נקנית בחזקה ואף דתלמודא דידן לית ליה האי מיעוטא אלא מיעוטא דובעלה למעוטי אמה העברייה אתא היינו למסקנא דהכא לא איצטריך למעט חזקה כיון דבלא״ה ג״ש לאו לכל דיני קנין איירי ולא איצטריך נמי למעט חזקה דלא נילף בק״ו משפחה כנענית שאינה נקנית בביאה כדקאמר בירושלמי משום דתלמודא לית ליה האי ק״ו כדמסקינן לקמן דשאני אשה שקנינה לשם אישות כן נ״ל ליישב לשיטת רש״י ועוד נ״ל דלא שייך חזקה דעבדות באשה וחזקה דירושלמי היינו שהחזיק בה ע״י שכנסה לרשותו והיינו חופה ולפ״ז כיון דהכא אליבא דרב הונא קיימינן דחופה קונה לא שייך למעט חזקה ודו״ק: בא״ד לכך נראה לר״ת כו׳ והכי פירושא ואימא ה״נ כו׳ כשיש באותו חליפין ש״פ כו׳ עכ״ל. וקשיא לי לפ״ז אמאי דאמרינן הכא לרב הונא דאמר חופה קונה אתא למעוטי חליפין דהא מסקינן דלרב הונא הא דלא קתני חופה במתניתין היינו משום דלא קתני אלא מאי דכתיבא בהדיא וא״כ מאי פסקה למעוטי חליפין טפי מחופה לעולם אימא לך דחליפין קונין באשה ואפ״ה לא קתני לה משום דלא כתיבא בהדיא דהא שוה כסף לא אתא אלא במה מצינו מנזקין ועבד עברי כמ״ש התוס׳ במתני׳ ומה מצינו גרע מק״ו מיהו לפמ״ש לעיל במשנתינו בל׳ התוספות דשוה כסף לאו במה מצינו ילפינן אלא בגילוי מילתא דפשטא דקרא א״כ אתי שפיר דו״ק: בא״ד ויש לומר דהיינו בר מחליפין כו׳ ש״מ דשאר דברים נקנין בחליפין וכן היה רגיל ר״ת כו׳ עכ״ל. ותמיה לי טובא דהא מקרא מלא הוא וזאת לפנים בישראל שלף איש נעלו וזאת התעודה בישראל אלמא דווקא בישראל נוהג חליפין ולא בעכו״ם וצ״ע ליישב שיטת ר״ת מיהו בעיקר קושייתו על שיטת רש״י מההיא דמכסף מקנתו אפשר דמהכא ילפינן מדאורייתא דכי היכי דאין עכו״ם קונה עבד בחליפין ה״ה לכל מילי והא דישראל אין קונה ע״ע בחליפין יש לומר דלקושטא דמילתא ילפינן עברי מעברייה ועברייה מאחרת משא״כ נמכר לעכו״ם לא שייך למילף בהכי כקושיית מהרש״א ועי״ל דמכסף מקנתו לאו למעוטי חליפין לחוד אתי אלא למעוטי נמי שאר קנינים שאין עכו״ם קונה אלא בכסף ולא במשיכה ובשטר ולענין קושיא ראשונה שהקשו התוס׳ משמעתין נ״ל ליישב דהכא לאו משדה עפרון ילפינן דא״כ תיקשי האיך ילפינן פרוטה הא שדה עפרון בארבע מאות שקל כסף קנאה אע״כ דלא משדה עפרון בעינן למילף אלא בג״ש דקיחה קיחה ילפינן אשה משדה ולעולם כולהו בישראל ומכ״ש לפירוש ר״ת דאפילו למאי דס״ד מעיקרא לא הוי בעי למילף אפילו אשה משדה אלא עיקר ג״ש אינה אלא לענין דקיחה איירי בכסף אלא דס״ד דחליפין בכלל לשון כסף הוא א״כ מעיקרא לא קשה מידי וצ״ע ודו״ק: (קונטרס אחרון) דף ג תוספות בד״ה ואשה בפחות מש״פ כו׳ והיה רגיל ר״ת לשלוח הרשאה ביד עכו״ם והיה מקנה בחליפין. ואף שעפר ואפר אנכי תחת רגלי ר״ת מ״מ ללמד אני צריך היאך אפשר לומר כן כיון דכתיב בהדיא וזאת לפנים בישראל וזאת התעודה בישראל משמע דוקא בישראל ולא בעכו״ם ודוחק לומר דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות דאדרבה אי הוי אתיא לילפותא איצטריך תרי מיעוטי חדא למעט ישראל מעכו״ם וחדא למעט עכו״ם מישראל וא״כ יש לפקפק על דברי ר״ת ז״ל וכתבתי לבאר דמהנך ראיות שהביא ר״ת אין הדבר מוכרע ועמ״ש עוד לקמן דף ח׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush